משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב פרק י״ג

פרק יג

א כֹּהֵן שֶׁטִּהֵר כֵּלָיו לְגַת זוֹ וְהִנִּיחָן לַגַּת הַבָּאָה הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקָתָן. שֶׁאֵין עַמֵּי הָאָרֶץ נוֹגְעִין בְּכֵלִים שֶׁל כֹּהֵן זֶה שֶׁהֵן בְּתוֹךְ גִּתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹכֵל טָהֳרוֹת. אֲבָל שֶׁל יִשְׂרָאֵל טְמֵאוֹת עַד שֶׁיֹּאמַר בְּלִבִּי הָיָה לִשְׁמֹר עַם הָאָרֶץ שֶׁיִּכָּנֵס לַגַּת שֶׁלֹּא יִגַּע בְּכֵלִים:

ב הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת יֵינוֹ בְּטָהֳרָה בְּאֻמָּנִין עַמֵּי הָאָרֶץ הֲרֵי זֶה מַטְבִּיל אֶת הַבּוֹצְרִים. וְכֵן אִם הָיָה עוֹשֶׂה שֶׁמֶן מַטְבִּיל אֶת הַבַּדָּדִין. וְצָרִיךְ לַעֲמֹד עַל הָאֻמָּנִים עַד שֶׁיִּטְבְּלוּ בְּפָנָיו שֶׁהֲרֵי אֵינָן יוֹדְעִים הִלְכוֹת טְבִילָה וַחֲצִיצָה. יָצְאוּ חוּץ לְפֶתַח בֵּית הַבַּד וְנִפְנוּ אֲחוֹרֵי הַגָּדֵר וְחָזְרוּ הֲרֵי אֵלּוּ בְּטָהֳרָתָן. עַד כַּמָּה יַרְחִיקוּ וְהֵם טְהוֹרִין עַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסָּתְרוּ מֵעֵינָיו. אֲבָל אִם נִסְתְּרוּ מֵעֵינָיו חָזְרוּ לְטֻמְאָתָם עַד שֶׁיַּטְבִּילֵם פַּעַם אַחֶרֶת וְיַעֲרִיב שִׁמְשָׁן:

ג הַבַּדָּדִין וְהַבּוֹצְרִים שֶׁנִּמְצֵאת טֻמְאָה לִפְנֵיהֶן נֶאֱמָנִין לוֹמַר לֹא נָגַעְנוּ. וְכֵן בְּתִינוֹקוֹת שֶׁלָּהֶם:

ד הַמְטַהֵר אֶת הַבַּדָּדִין וְהִכְנִיסָן לְבֵית הַבַּד וְנָעַל עֲלֵיהֶן. אִם הָיוּ שָׁם כֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמִדְרָס הֲרֵי בֵּית הַבַּד כֻּלּוֹ טָמֵא שֶׁמָּא נָגְעוּ בְּאוֹתָן הַכֵּלִים. וַאֲפִלּוּ רָאָה אוֹתָם מִקֹּדֶם נִזְהָרִין מֵאוֹתָם הַכֵּלִים מִפְּנֵי טֻמְאָתָן הֲרֵי בֵּית הַבַּד טָמֵא שֶׁמָּא הֵסִיטוּ וְהֵן מְדַמִּין שֶׁאֵין הַמֵּסִיט טָמֵא שֶׁאֵין עַמֵּי הָאָרֶץ בְּקִיאִין בְּטֻמְאַת הֶסֵּט:

ה הָיוּ חַמָּרָיו וּפוֹעֲלָיו טוֹעֲנִין טָהֳרוֹת וְעוֹבְרִין לְפָנָיו אַף עַל פִּי שֶׁהִפְלִיגוּ יוֹתֵר מִמִּיל הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא שׁוֹמְרָן וְהֵן מְפַחֲדִין לִגַּע וְאוֹמְרִים עַכְשָׁו יָבוֹא שֶׁהֲרֵי הוּא יָבוֹא אַחֲרֵינוּ. אֲבָל אִם אָמַר לָהֶם צְאוּ וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרֵיכֶם כֵּיוָן שֶׁנִּתְכַּסּוּ מֵעֵינָיו הֲרֵי הֵן טְמֵאוֹת:

ו חָבֵר שֶׁהָיָה לָבוּשׁ בְּחָלוּק וְעָטוּף בְּטַלִּית וּמְהַלֵּךְ וְאָמַר בְּלִבִּי הָיָה לִשְׁמֹר אֶת הֶחָלוּק וְהָיִיתִי נִזְהָר בּוֹ וְהִסַּחְתִּי דַּעְתִּי מִן הַטַּלִּית. הֲרֵי הֶחָלוּק בְּטָהֳרָתוֹ וְהַטַּלִּית טְמֵאָה שֶׁמָּא נָגַע בָּהּ עַם הָאָרֶץ. הָיָה סַל עַל כְּתֵפוֹ וּמַגְרֵפָה בְּתוֹךְ הַסַּל וְאָמַר בְּלִבִּי הָיָה לִשְׁמֹר אֶת הַסַּל וְלִשְׁמֹר אֶת הַמַּגְרֵפָה מִדָּבָר הַמְטַמְּאָהּ אֲבָל לֹא מִדָּבָר הַפּוֹסְלָהּ הַסַּל טָהוֹר וְהַמַּגְרֵפָה טְמֵאָה. וְכָל תְּרוּמָה שֶׁבַּסַּל פְּסוּלָה מִפְּנֵי הַמַּגְרֵפָה טְמֵאָה שֶׁפּוֹסֶלֶת הָאֳכָלִין שֶׁבַּסַּל. הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ מִן הֶחָבִית בְּטָהֳרָה בְּחֶזְקַת שֶׁהִיא חֻלִּין וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת תְּרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא טְהוֹרָה הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה שֶׁמָּא נָגַע בָּהּ טְבוּל יוֹם שֶׁהוּא פּוֹסֵל בִּתְרוּמָה וְטָהוֹר בְּחֻלִּין כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאֵינוֹ דּוֹמֶה מְשַׁמֵּר תְּרוּמָה לִמְשַׁמֵּר חֻלִּין. וְאִם אָמַר בְּלִבִּי הָיָה לְשָׁמְרוֹ אֲפִלּוּ מִדָּבָר הַפּוֹסְלָהּ הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה. נִתְחַלְּפוּ לוֹ כֵּלִים שֶׁל שַׁבָּת בְּכֵלִים שֶׁל חֹל וּלְבָשָׁן נִטְמְאוּ. שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר כֵּלִים שֶׁל חֹל כְּכֵלִים שֶׁל שַׁבָּת. מַעֲשֶׂה בִּשְׁתֵּי נָשִׁים חֲבֵרוֹת שֶׁנִּתְחַלְּפוּ לָהֶן כְּלֵיהֶן בְּבֵית הַמֶּרְחָץ וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְטִמְּאוּ הַכּל. אֲפִלּוּ נָפְלָה מַעֲפַרְתָּהּ מִמֶּנָּה וְאָמְרָה לְחָבֵר תְּנָה לִי וּנְתָנָהּ לָהּ נִטְמֵאת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְּנֶנָּה לָהּ עַם הָאָרֶץ אוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה הֶחָבֵר מְשַׁמְּרָהּ שֶׁאֵין אָדָם מְשַׁמֵּר כֵּלִים שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ כְּכֵלָיו אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעַ שֶׁסָּמַךְ עָלָיו:

ז חָבֵר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ טָהֳרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. הִנִּיחַ כֵּלִים הֲרֵי הֵן טְמֵאִים שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁמָּא נִטְמְאוּ וְהִזָּה עֲלֵיהֶם בַּשְּׁלִישִׁי וְלֹא הִזָּה עֲלֵיהֶן בַּשְּׁבִיעִי. אוֹ שֶׁמָּא הִזָּה עֲלֵיהֶם בַּשְּׁבִיעִי וַעֲדַיִן לֹא הִטְבִּיל. אוֹ שֶׁמָּא לֹא הִזָּה עֲלֵיהֶן בַּשְּׁבִיעִי כָּל עִקָּר:

ח מִי שֶׁאָמַר לוֹ עֵד אֶחָד נִטְמְאוּ טָהֳרוֹתֶיךָ וְהַלָּה שׁוֹתֵק הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן וַהֲרֵי הֵן טְמֵאוֹת. וְאִם הִכְחִישׁוֹ וְאָמַר לֹא נִטְמְאוּ הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן עַד שֶׁיָּעִידוּ שְׁנַיִם. הָיָה עוֹשֶׂה עִמּוֹ בְּטָהֳרוֹת אוֹ בִּזְבָחִים וּלְאַחַר זְמַן מְצָאוֹ וְאָמַר לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁפָּגַע בּוֹ טָהֳרוֹת שֶׁעָשִׂיתִי עִמְּךָ נִטְמְאוּ וּזְבָחִים שֶׁעָשִׂיתִי עִמְּךָ נִתְפַּגְּלוּ הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. אֲבָל אִם פָּגַע בּוֹ וְלֹא אָמַר לוֹ כְּלוּם וְאַחַר כָּךְ פָּגַע בּוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה וְאָמַר לוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן אֶלָּא הֲרֵי זְבָחָיו בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת וְטָהֳרוֹתָיו בְּחֶזְקַת טָהֳרָה: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן

פרק קודם