ב אֵין בְּכָל אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת כֻּלָּן טֻמְאָה שֶׁאִם תָּסִיט אֶת הָאָדָם הַטָּהוֹר אוֹ אֶת הַכְּלִי הַטָּהוֹר תְּטַמֵּא אוֹתָן אֶלָּא הַזָּב אוֹ חֲבֵרָיו בִּלְבַד. וְזוֹ הִיא הַטֻּמְאָה הַיְתֵרָה בְּזָב שֶׁלֹּא מָצִינוּ כְּמוֹתָהּ בְּכָל הַתּוֹרָה שֶׁאִם הֵסִיט אֶת הַטְּהוֹרִין טְמֵאִין. כֵּיצַד. הָיְתָה קוֹרָה מֻטֶּלֶת עַל רֹאשׁ הַגָּדֵר וְאָדָם טָהוֹר אוֹ כֵּלִים אֲפִלּוּ כְּלִי חֶרֶס עַל קְצָתָהּ וְהֵנִיד הַזָּב אֶת הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי הוֹאִיל וְנִתְנַדְנְדוּ מֵחֲמַת הַזָּב הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁנָּגַע בָּהֶן וּטְמֵאִין וְנַעֲשׂוּ רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה דִּין תּוֹרָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם נָשָׂא הַזָּב אֶת הָאָדָם אוֹ אֶת הַכֵּלִים שֶׁטִּמְּאָן. וְאֶחָד זָב וְזָבָה נִדָּה וְיוֹלֶדֶת בְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁהָאָדָם הַטָּהוֹר שֶׁהֵסִיט אֶת הַזָּב נִטְמָא מִשּׁוּם נוֹשֵׂא זָב. וְהַזָּב שֶׁהֵסִיט אֶת הַטָּהוֹר בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים אֲפִלּוּ כְּלֵי חֶרֶס טְמֵאִין. מִפְּנֵי שֶׁהַנָדַת הַזָּב לַאֲחֵרִים כְּאִלּוּ נָגַע בָּהֶן: