א כל משפט, אם שיתחייב בו דבר לדבר, כאמרך: ראובן חכם או "שמעון עומד", או תשלל בו דבר מדבר, כאמרך: "אין ראובן חכם" או "לא עמד שמעון". וכאשר תחייב בו דבר לדבר יקראהו – המשפט המחייב, וכאשר תשלל בו דבר מדבר יקראהו – המשפט השולל. ופעמים יהיה שהמשפט המחייב יחייב הנשוא לכל הנושא, כאמרך: "כל אדם חי", וזה נקראהו – מחייב כללי, ונקרא "כל" – ההיקף הכללי המחייב. ופעמים יהיה שהמשפט המחייב יחייב הנשוא לקצת הנושא, כאמרך: "קצת האדם כותב", וזה נקראהו – מחייב חלקי, ונקרא "קצת" – ההיקף החלקי המחייב. ופעמים יהיה שהמשפט השולל ישלול הנשוא מכל הנושא, כאמרך: "אין אחד מבעלי החיים אבן", וזה נקרא – השולל הכללי, ונקרא "אין אחד" – ההיקף הכללי השולל. ופעמים יהיה שהמשפט השולל ישלול הנשוא מקצת הנושא, כאמרך: "אין כל אדם כותב", או "קצת האדם בלתי כותב", או "אין קצת האדם כותב", וזה נקרא – החלקי השולל. ואין הבדל אצלנו באלו שלש הלשונות בשלילה החלקית, אבל אנחנו נבחר תמיד שתהיה לשוננו בשולל חלקי: "אין כל" "בלתי כללי". ונקרא "אין כל" – ההיקף החלקי השולל. ויהיו ההיקפים ארבעה: כל, קצת, אין אחד ואין כל.