Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav Chapter 1

Chapter 1

א מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה לִשְׁמֹעַ תְּרוּעַת הַשּׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כט א) "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם". וְשׁוֹפָר שֶׁתּוֹקְעִין בּוֹ בֵּין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֵּין בְּיוֹבֵל הוּא קֶרֶן הַכְּבָשִׂים הַכָּפוּף. וְכָל הַשּׁוֹפָרוֹת פְּסוּלִין חוּץ מִקֶּרֶן הַכֶּבֶשׂ. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵשׁ בַּתּוֹרָה תְּרוּעָה בְּשׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּיוֹבֵל (ויקרא כה ט) "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר" וְכוּ' (ויקרא כה ט) "תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר". וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ מַה תְּרוּעַת יוֹבֵל בְּשׁוֹפָר אַף תְּרוּעַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשׁוֹפָר:

1 It is a positive commandment from the Torah to hear the sound of the shofar (animal horn) on Rosh Hashanah; as it is stated (Numbers 29:1), "it shall be a day of blowing for you." The shofar which is blown — both on Rosh Hashanah and for the Jubilee year — is a bent ram's horn. And all shofars are disqualified except for the horn of a ram. Even though blowing with a shofar is not mentioned explicitly [in the passage] about Rosh Hashanah; it surely does state about the Jubilee year (Leviticus 25:9), "you shall blast the shofar." And we have learned through the oral tradition that just as the blowing of the Jubilee year is with a shofar, so too is the blowing of Rosh Hashanah with a shofar.

ב בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ תּוֹקְעִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשׁוֹפָר אֶחָד וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת מִן הַצְּדָדִין. הַשּׁוֹפָר מַאֲרִיךְ וְהַחֲצוֹצְרוֹת מְקַצְּרוֹת שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בְּשׁוֹפָר. וְלָמָּה תּוֹקְעִין עִמּוֹ בַּחֲצוֹצְרוֹת מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים צח ו) "בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה'". אֲבָל בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת אֵין תּוֹקְעִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֶלָּא בְּשׁוֹפָר בִּלְבַד:

2 In the Temple on Rosh Hashanah, they would blow with one shofar and two trumpets [on its two] sides. The shofar would blow long and the trumpets would blow short, since the commandment of the day was with the shofar. And why would they blow it together with trumpets? Because it is stated (Psalms 98:6), "With trumpets and the blast of the shofar blow before the Lord, the King." But in other places on Rosh Hashanah, we only blow with a shofar exclusively.

ג שׁוֹפָר שֶׁל עַכּוּ"ם אֵין תּוֹקְעִין בּוֹ לְכַתְּחִלָּה וְאִם תָּקַע יָצָא. וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת אִם תָּקַע בּוֹ לֹא יָצָא. שׁוֹפָר הַגָּזוּל שֶׁתָּקַע בּוֹ יָצָא שֶׁאֵין הַמִּצְוָה אֶלָּא בִּשְׁמִיעַת הַקּוֹל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בּוֹ וְלֹא הִגְבִּיהוֹ הַשּׁוֹמֵעַ יָצָא וְאֵין בַּקּוֹל דִּין גֵּזֶל. וְכֵן שׁוֹפָר שֶׁל עוֹלָה לֹא יִתְקַע בּוֹ וְאִם תָּקַע יָצָא שֶׁאֵין בַּקּוֹל דִּין מְעִילָה. וְאִם תֹּאמַר וַהֲלֹא נֶהֱנָה בִּשְׁמִיעַת הַקּוֹל. מִצְוֹת לֹא לֵהָנוֹת נִתְּנוּ. לְפִיכָךְ הַמֻּדָּר הֲנָיָה מִשּׁוֹפָר מֻתָּר לִתְקֹעַ בּוֹ תְּקִיעָה שֶׁל מִצְוָה:

3 We do not blow with a shofar of idolaters at the outset. But if one did blow [with one], he has fulfilled [the commandment]. And if one blew [with a shofar] of a condemned city ( eer hanidachat), he has not fulfilled [his obligation. Regarding] a stolen shofar with which he has blown, he has fulfilled [the obligation]. For the commandment is only listening to the sound — even though he did not touch it and did not raise it up, the listener has fulfilled [it] — and there is no law of theft with sound. And likewise should one not blow with the shofar of a burnt offering; but if he did blow [with it], he has fulfilled [the obligation]. For there is no law of misappropriating [the sacred] with sound. And if you say, "Did he not derive pleasure from listening to the sound"; [the answer is] that the commandments are not given for pleasure. Hence, one who has vowed not to derive pleasure from the shofar is permitted to blow the blow of the commandment with it.

ד שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת יוֹם טוֹב וַאֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת. כֵּיצַד. הָיָה הַשּׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְאֵין לוֹ שׁוֹפָר אֶלָּא הוּא אֵינוֹ עוֹלֶה בָּאִילָן וְאֵינוֹ שָׁט עַל פְּנֵי הַמַּיִם כְּדֵי לַהֲבִיאוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין חוֹתְכִין אוֹתוֹ אוֹ עוֹשִׂין בּוֹ מְלָאכָה. מִפְּנֵי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר מִצְוַת עֲשֵׂה וְיוֹם טוֹב עֲשֵׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה וְאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה לֹא תַּעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה. מֻתָּר לִתֵּן בְּתוֹכוֹ מַיִם אוֹ יַיִן אוֹ חֹמֶץ בְּיוֹם טוֹב כְּדֵי לְצַחְצְחוֹ. וְלֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מֵי רַגְלַיִם לְעוֹלָם מִפְּנֵי הַכָּבוֹד שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִצְוֹת בְּזוּיוֹת עָלָיו:

4 We do not profane the holiday — even regarding something that is on account of a Shabbat (holiday) decree — for the shofar of Rosh Hashanah. How is this? If a shofar was on top of a tree or over a river and one does not have [another] shofar besides it, he may not climb the tree and he may not swim over the surface of the water in order to bring it. And it is not necessary to say that we may not cut down [the tree] or do [other] forbidden work upon it. For blowing the shofar is a positive commandment, whereas [the sanctity of] the holiday is a positive commandment and a negative commandment — and a positive commandment does not override a negative commandment and a positive commandment. It is permissible to put water, wine or vinegar into [the shofar] on a holiday in order to make [its sound] clear. But one may not ever put urine into it, due to the respect [that must be shown to the shofar] — so that the commandments not become contemptible to him.

ה שִׁעוּר הַשּׁוֹפָר כְּדֵי שֶׁיֹּאחֲזֶנּוּ בְּיָדוֹ וְיֵרָאֶה לְכָאן וּלְכָאן. נִסְדַּק לְאָרְכּוֹ פָּסוּל. לְרָחְבּוֹ אִם נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ כַּשִּׁעוּר כָּשֵׁר וּכְאִלּוּ נִכְרַת מִמְּקוֹם הַסֶּדֶק. נִקַּב אִם סְתָמוֹ שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ פָּסוּל. סְתָמוֹ בְּמִינוֹ אִם נִשְׁתַּיֵּר רֻבּוֹ שָׁלֵם וְלֹא עִכְּבוּ הַנְּקָבִים שֶׁנִּסְתְּמוּ אֶת הַתְּקִיעָה הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. קְדָחוֹ בְּזִכְרוּתוֹ כָּשֵׁר שֶׁמִּין בְּמִינוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ. דִּבֵּק שִׁבְרֵי שׁוֹפָרוֹת עַד שֶׁהִשְׁלִימוֹ לְאֶחָד פָּסוּל:

5 The [requisite] size of a shofar is [that it be long enough] that one hold it in one hand and it be seen from this [side] and that [side of his hand]. If it is cracked: Along its length, it is disqualified; along its width — if enough of it remained [intact to be] like the [requisite] size, it is fit, and it is as if it is cut off from the place of the crack. If it became perforated: If he filled [the holes] with [something] that is not its type, it is disqualified. If he filled it with its type — if most of it remained intact and the holes that were filled do not prevent the sound, it is surely fit. [If] he drilled its [bone that fills the horn, and flattened it instead of removing it], it is fit — for its own type (which is now doubled up inside it) does not separate. [If] one glued shofar shards until he fashioned them into one [whole shofar], it is disqualified.

ו הוֹסִיף עָלָיו כָּל שֶׁהוּא בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ פָּסוּל. צִפָּהוּ זָהָב מִבִּפְנִים אוֹ בִּמְקוֹם הַנָּחַת פֶּה פָּסוּל. צִפָּהוּ מִבַּחוּץ אִם נִשְׁתַּנָּה קוֹלוֹ מִכְּמוֹת שֶׁהָיָה פָּסוּל וְאִם לֹא נִשְׁתַּנָּה כָּשֵׁר. נָתַן שׁוֹפָר בְּתוֹךְ שׁוֹפָר אִם קוֹל פְּנִימִי שָׁמַע יָצָא וְאִם קוֹל חִיצוֹן שָׁמַע לֹא יָצָא. הִרְחִיב אֶת הַקָּצָר וְקִצֵּר אֶת הָרָחָב פָּסוּל:

6 If he added a minimal amount to it — whether of its type or whether not of its type — it is disqualified. If he plated it with gold inside or on the place that he puts his mouth (made a mouthpiece), it is disqualified. If he plated it on the outside: If the sound was changed from how it had been, it is disqualified; but if it did not change, it is fit. If one placed a shofar into a shofar: If he heard the sound of the inner one, he fulfilled [his obligation]; but if he heard the sound of the outer one, he did not fulfill [it]. If he widened the narrow [end of the shofar] and narrowed [its] wide [end], it is disqualified.

ז הָיָה אָרֹךְ וְקִצְּרוֹ כָּשֵׁר. גֵּרְדוֹ בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ אֲפִלּוּ הֶעֱמִידוֹ עַל גִּלְדּוֹ כָּשֵׁר. הָיָה קוֹלוֹ עָב אוֹ דַּק אוֹ צָרוּר כָּשֵׁר שֶׁכָּל הַקּוֹלוֹת כְּשֵׁרִין בְּשׁוֹפָר:

7 If it was long and one shortened it, it is [still] fit. If he scraped it out — whether from the inside or whether from the outside — even if he left it so that [only] its soft layer remains, it is fit. [If] its sound was low or high or rough, it is fit. For all sounds are fit with a shofar.

ח הַתּוֹקֵעַ בְּתוֹךְ הַבּוֹר אוֹ בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה. אוֹתָן הָעוֹמְדִים בְּתוֹךְ הַבּוֹר וְהַמְּעָרָה יָצְאוּ. וְהָעוֹמְדִים בַּחוּץ אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמְעוּ יָצְאוּ. וְאִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמְעוּ לֹא יָצְאוּ. וְכֵן הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ חָבִית גְּדוֹלָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע יָצָא וְאִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמַע לֹא יָצָא:

8 [If a case of] one who blows a shofar inside a pit or inside a cave: Those standing inside the pit or the cave have fulfilled [their obligation. Regarding] those standing outside — if they heard the sound of the shofar, they have fulfilled [their obligation]; but if they heard the sound of an echo, they have not fulfilled [their obligation]. And likewise one blowing into a large barrel — if he heard the sound of the shofar, he has fulfilled [his obligation]; but if he heard the sound of an echo, he has not fulfilled [his obligation].

Next Chapter