Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread Chapter 6

Chapter 6

א מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לֶאֱכל מַצָּה בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב יח) "בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת". בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְלֹא תָּלָה אֲכִילָה זוֹ בְּקָרְבַּן הַפֶּסַח אֶלָּא זוֹ מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמִצְוָתָהּ כָּל הַלַּיְלָה. אֲבָל בִּשְׁאָר הָרֶגֶל אֲכִילַת מַצָּה רְשׁוּת רָצָה אוֹכֵל מַצָּה רָצָה אוֹכֵל אֹרֶז אוֹ דֹּחַן אוֹ קְלָיוֹת אוֹ פֵּרוֹת. אֲבָל בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּלְבַד חוֹבָה. וּמִשֶּׁאָכַל כְּזַיִת יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ:

1 The Torah commands us to eat matzah on the night preceding the fifteenth day of Nisan, as it is written: "In the evening, you shall eat unleavened bread" (Exodus 12:18), everywhere and throughout time. It did not make this eating dependent on the Passover sacrifice. Rather this is a commandment on its own; and [the time of] its commandment is all of the night. But during the rest of the festival, the eating of matsa is optional - if he wants, he may eat matsa; [and] if he wants, he may eat rice, millet, roasted grains or fruits [instead]. However on the night of the fifteenth alone, it is an obligation. By eating a piece of matzah the size of an olive [on the night of the fifteenth] one fulfills his duty.

ב בָּלַע מַצָּה יָצָא. בָּלַע מָרוֹר לֹא יָצָא. בָּלַע מַצָּה וּמָרוֹר כְּאֶחָד יְדֵי מַצָּה יָצָא יְדֵי מָרוֹר לֹא יָצָא. שֶׁהַמָּרוֹר כִּטְפֵלָה לַמַּצָּה. כְּרָכָן בְּסִיב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וּבְלָעָן אַף יְדֵי מַצָּה לֹא יָצָא:

2 [If] one swallowed matsa, he has fulfilled [the obligation. If] he swallowed bitter herbs, he has not fulfilled [it. If] he swallowed matsa and bitter herbs like one (at the same time), he fulfilled matsa; he did not fulfill bitter herbs - as the bitter herbs are like [something] auxiliary to the matsa. [If] he wrapped them in [palm] bast or that which is similar to it and swallowed them, he did not even fulfill matsa.

ג אָכַל מַצָּה בְּלֹא כַּוָּנָה כְּגוֹן שֶׁאֲנָסוּהוּ עַכּוּ"ם אוֹ לִסְטִים לֶאֱכֹל יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. אָכַל כְּזַיִת מַצָּה וְהוּא נִכְפֶּה בְּעֵת שְׁטוּתוֹ וְאַחַר כָּךְ נִתְרַפֵּא חַיָּב לֶאֱכל אַחַר שֶׁנִּתְרַפֵּא. לְפִי שֶׁאוֹתָהּ אֲכִילָה הָיְתָה בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה פָּטוּר מִכָּל הַמִּצְוֹת:

3 [If] he ate matsa without intent - such as if idolaters or brigands forced him to eat [it] - he has fulfilled his obligation. [If] he was epileptic and ate a kazayit of matsa at the time of his seizure, and was healed afterwards - he is obligated to eat [it again] after he was healed. For the first eating was at a time when he was exempt from all of the commandments.

ד אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבַת אֲכִילַת מַצָּה אֶלָּא אִם כֵּן אֲכָלָהּ מֵאֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז ג) "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת". דְּבָרִים הַבָּאִים לִידֵי חִמּוּץ אִם אֲכָלָן מַצָּה יָצָא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ אֲבָל שְׁאָר דְּבָרִים כְּגוֹן אֹרֶז וְדֹחַן וְקִטְנִיּוֹת אֵין יוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי מַצָּה לְפִי שֶׁאֵין בָּהֶן חָמֵץ:

4 4 One only fulfills the obligation of eating matsa if he ate it from one of the five species [of grain], as it is stated (Deuteronomy 16:3), "You shall not eat chamets upon it; for seven days you shall eat matsas upon it": One fulfills his obligation if he eats matsa [from] things that come to being leavened. But he does not fulfill matsa [with] other things - such as rice, millet and legumes - since there is no chamets with them.

ה הָעוֹשֶׂה עִסָּה מִן הַחִטִּים וּמִן הָאֹרֶז אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. עִסַּת הַכְּלָבִים בִּזְמַן שֶׁהָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. אֵין הָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה אֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ שֶׁאֵין זוֹ מְשֻׁמֶּרֶת לְשֵׁם מַצָּה. מַצָּה שֶׁלָּשָׁהּ בְּמֵי פֵּרוֹת יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח. אֲבָל אֵין לָשִׁין אוֹתָהּ בְּיַיִן אוֹ בְּשֶׁמֶן אוֹ חָלָב מִשּׁוּם (דברים טז ג) "לֶחֶם עֹנִי" כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם לָשׁ וְאָכַל לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. אֵין יוֹצְאִין לֹא בְּפַת מֻרְסָן וְלֹא בְּפַת סֻבִּין. אֲבָל לָשׁ הוּא אֶת הַקֶּמַח בַּסֻּבִּין שֶׁלּוֹ וּבְמוּרְסָנוֹ וְעוֹשֵׂהוּ פַּת וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְכֵן פַּת סלֶת נְקִיָּה בְּיוֹתֵר הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח וְאֵין אוֹמְרִין בָּהּ אֵין זֶה לֶחֶם עֹנִי:

5 [In a case of] one who makes a dough from wheat and from rice (together): If there is the taste of grain in it, he has fulfilled his obligation. One may fulfill his obligation from'dog's dough,' if he ate from it at a time when the shepherds [also] eat from it. [But if] the shepherds are not eating from it, he does not fulfill [his obligation] with it - for it is [then] not guarded for the sake of [the commandment of] matsa. One may fulfill his obligation on Passover [with] matsa that was kneaded with fruit juice. But we may not knead it with wine or oil or milk, on account of 'bread of poverty' - as we explained. And if he did knead [with them] and ate [it], he has not fulfilled his obligation. We do not fulfill [our obligation] with coarse bran [matsa], nor with bran [matsa]. But [if] he kneaded the dough [together] with its bran and with its coarse bran and made it [mastsa] bread, he fulfills his obligation. And likewise is very clean fine flour permissible and he may fulfill his obligation on Passover with it. And we do not say about it [that] this is not 'bread of poverty.'

ו אֶחָד מַצָּה שֶׁנֶּאֱפֵית בְּתַנּוּר אוֹ בְּאִלְפָּס. בֵּין שֶׁהִדְבִּיק הַבָּצֵק בַּאִלְפָּס וְאַחַר כָּךְ הִרְתִּיחַ בֵּין שֶׁהִרְתִּיחַ וְאַחַר כָּךְ הִדְבִּיק אֲפִלּוּ אֲפָאָהּ בַּקַּרְקַע הֲרֵי זֶה יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְכֵן אִם לֹא נַאֲפֵית אֲפִיָּה גְּמוּרָה יוֹצְאִין בָּהּ. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ חוּטִין שֶׁל בָּצֵק נִמְשָׁכִין מִמֶּנָּה בְּעֵת שֶׁפּוֹרְסָהּ. וְיוֹצְאִין בְּרָקִיק הַשָּׁרוּי וְהוּא שֶׁלֹּא נִמּוֹחַ. אֲבָל מַצָּה שֶׁבִּשְּׁלָהּ אֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּאֲכִילָתָהּ שֶׁהֲרֵי אֵין בָּהּ טַעַם פַּת:

6 It is the same [whether] matsa is baked in an oven or in a pan - whether he stuck the dough on the pan and heated it afterwards or heated [it] and then stuck [the dough] - even if he baked it in the ground: He surely fulfilled his obligation with it. And likewise do we fulfill it if it is not fully baked. And that is so long as strings of dough are not not pulled from it at the time that he breaks it apart. And we fulfill [it] with a [matsa] wafer that is soaked - and that is so long as it has not been liquefied. But [regarding] a matsa that one boiled, he does not fulfill his obligation with it when he eats it - for there is surely not the taste of [matsa] bread in it.

ז אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּאֲכִילַת מַצָּה שֶׁהִיא אֲסוּרָה לוֹ כְּגוֹן שֶׁאָכַל בּוֹ טֶבֶל אוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ אוֹ שֶׁגְּזָלָהּ. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן יוֹצֵא בּוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ וְכָל שֶׁאֵין מְבָרְכִין עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֵין יוֹצֵא בּוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ:

7 One does not fulfill his obligation by eating matsa that is forbidden to him, such as if he ate it untithed, or [as] first tithe from which the priestly tithe was not taken or if he stole it. This is the general principle: We fulfill our obligation with anything upon which we may recite the Grace after the Meals. And we do not fulfill our obligation with anything upon which we may not recite the Grace after the Meals.

ח הַכֹּהֲנִים יוֹצְאִין בְּחַלָּה וּבִתְרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מַצָּה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְכָל אָדָם. וְכֵן יוֹצְאִין בְּמַצָּה שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם. אֲבָל אֵין יוֹצְאִין בְּמַצָּה שֶׁל בִּכּוּרִים אֲפִלּוּ בִּירוּשָׁלַיִם מִפְּנֵי שֶׁהַבִּכּוּרִים אֵין לָהֶם הֶתֵּר בְּכָל הַמּוֹשָׁבוֹת. וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. וְכָתוּב (שמות יב כ) "בְּכל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת" מַצָּה הָרְאוּיָה לְהֵאָכֵל בְּכָל הַמּוֹשָׁבוֹת הוּא שֶׁיּוֹצְאִין בָּהּ יְדֵי חוֹבָה:

8 Priests (kohanim) fulfill [their obligation] with challah -tithe and with priestly tithe, even though it is matsa that is not fit for everyone. And likewise do we fulfill our obligation with second tithe in Jerusalem. But we do not fulfill [our obligation] with matsa of the first fruits ( bikkurim) - even in Jerusalem. For first fruits are not permitted in all settlements; whereas [with] second tithe, it is possible that he will redeem [it] and eat [it] in any place. And it is written, (Exodus 12:20), "you shall eat matsas in all of your settlements" - matsa that is fit to be eaten in all of the settlements is the one with which we fulfill our obligation.

ט חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר שֶׁעָשׂוּ אוֹתָן לְעַצְמָן אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב יז) "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" מַצָּה הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת לְעִנְיַן מַצָּה בִּלְבַד הוּא שֶׁיּוֹצְאִין בָּהּ אֲבָל זוֹ מִשְׁתַּמֶּרֶת לְעִנְיַן הַזֶּבַח. וְאִם עֲשָׂאָן לִמְכֹּר בַּשּׁוּק הֲרֵי זֶה יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. שֶׁהָעוֹשֶׂה לִמְכֹּר בַּשּׁוּק דַּעְתּוֹ שֶׁאִם לֹא יִמָּכְרוּ יֹאכַל אוֹתָן וְנִמְצָא בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָן שְׁמָרָן לְשֵׁם מַצָּה:

9 We may not fulfill [our obligation] with loaves of thanksgiving and wafers of the nazerite that one made for himself. For it is stated (Exodus 12:17), "And you shall guard the matsas" - matsa that is guarded for the matter of matsa alone is the one with which we fulfill [the obligation], whereas this one is guarded for the matter of the sacrifice. But if he made it to sell in the marketplace, this one surely fulfills his obligation with it. For the mind of one who makes [it] to sell in the marketplace is that if they are not sold, he will eat it; and it comes out that at the time of their making, he guarded them for the sake of matsa.

י הַכּל חַיָּבִין בַּאֲכִילַת מַצָּה אֲפִלּוּ נָשִׁים וַעֲבָדִים. קָטָן שֶׁיָּכוֹל לֶאֱכל פַּת מְחַנְּכִין אוֹתוֹ בְּמִצְוֹת וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ כְּזַיִת מַצָּה. חוֹלֶה אוֹ זָקֵן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכל שׁוֹרִין לוֹ רָקִיק בְּמַיִם וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ וְהוּא שֶׁלֹּא נִמּוֹחַ:

10 All are required to eat matzah on the first night of Passover; this includes women and slaves. A child able to eat bread should be fed a piece of matzah the size of an olive [at least] in order to train him in the performance of religious duties. [In a case of a] sick or elderly person who is not able to eat: We soak a (matsa) wafer in water for him and we feed it to him. And that is so long as it is not liquefied.

יא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁאֵין מַפְטִירִין אַחַר מַצָּה כְּלוּם וַאֲפִלּוּ קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁאָכַל מַצָּה וְאָכַל אַחֲרֶיהָ מַאֲכָלוֹת אֲחֵרוֹת וּפֵרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן חוֹזֵר וְאוֹכֵל כְּזַיִת מַצָּה בָּאַחֲרוֹנָה וּפוֹסֵק:

English not available yet

יב אָסְרוּ חֲכָמִים לֶאֱכֹל מַצָּה בְּעֶרֶב הַפֶּסַח כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הֶכֵּר לַאֲכִילָתָהּ בָּעֶרֶב. וּמִי שֶׁאָכַל מַצָּה בְּעֶרֶב הַפֶּסַח מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. וְכֵן אָסוּר לֶאֱכֹל עֶרֶב הַפֶּסַח מִקֹּדֶם הַמִּנְחָה כִּמְעַט. כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַאֲכִילַת מַצָּה בְּתַאֲוָה. אֲבָל אוֹכֵל הוּא מְעַט פֵּרוֹת אוֹ יְרָקוֹת וְלֹא יְמַלֵּא כְּרֵסוֹ מֵהֶן. וַחֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מַרְעִיבִין עַצְמָן עֶרֶב הַפֶּסַח כְּדֵי לֶאֱכֹל מַצָּה בְּתַאֲוָה וְיִהְיוּ מַצּוֹת חֲבִיבוֹת עָלָיו. אֲבָל בִּשְׁאָר עַרְבֵי שַׁבְּתוֹת אוֹ עַרְבֵי יָמִים טוֹבִים אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ:

12 The sages have forbidden the eating of matzah on the day preceding Pesaḥ, in order to make it conspicuous at night. And we strike one who ate matsa on the eve of Passover with lashes for rebellion until his soul departs. And likewise is it forbidden to eat on the eve of Passover from a little before the [time of the] afternoon prayer so that he will enter into eating matsa with desire (he will be hungry for it). But he may eat a few fruits or vegetables; however he should not fill his stomach with them. The ancient sages used to go hungry on the day preceding Pesaḥ, so that they might eat the matzah with appetite. But on other Shabbat eves and holiday eves, he may eat and continue until it gets dark.

Previous Chapter Next Chapter