Guide for the Perplexed, Part 3 Chapter 33

Chapter 33

א מכלל כוונת התורה השלמה גם כן – להרחיק התאוות ולבוז בהם ולמעטם בכל יכולת, ושלא יכון בהם אלא ההכרחי. וכבר ידעת, שרוב תאות ההמון ושילוחם אמנם הוא בהרבות במאכל ובמשתה ובמשגל. וזהו המבטל משלמות האדם האחרון, המזיק לו גם כן בשלמותו הראשון המפסיד לרוב עניני אנשי המדינה והנהגת הבית. כי בהמשך אחר התאוה לבד כמו שיעשו הסכלים יבטלו התשוקות העיוניות ויפסד הגוף ויאבד האדם קודם זמנו הטבעי, וירבו האנחות והדאגות ותתרבה הקנאה והשנאה והמלחמות לקחת מה שביד זולתו. והמביא לכל זה – היות הסכל משים ההנאה לבד תכלית מכונת לעצמה. ולזה עשה האלוה ית׳ תחבולה בתתו לנו מצוות שיבטלו זאת התכלית וירחיקו מחשוב בה בכל צד, ומנע מכל מה שמביא לרוב תאוה ולהנאה לבד – וזה כונה גדולה מכוונות זאת התורה. הלא תסתכל דברי ה׳תורה׳ איך שצותה להרוג מי שנראה מענינו שהוא מרבה בבקשת הנאת המאכל והמשתה, והוא – ״בן סורר ומורה״ – והוא אמרו: ״זולל וסובא״ וצוה לרגום אותו באבנים ולמהר לבערו מן העולם קודם שיגדל ענינו וימית רבים ויפסיד עניני אנשים טובים ברוב תאותו.
1 IT is also the object of the perfect Law to make man reject, despise, and reduce his desires as much as is in his power. He should only give way to them when absolutely necessary. It is well known that it is intemperance in eating, drinking, and sexual intercourse that people mostly rave and indulge in; and these very things counteract the ulterior perfection of man, impede at the same time the development of his first perfection, and generally disturb the social order of the country and the economy of the family. For by following entirely the guidance of lust, in the manner of fools, man loses his intellectual energy, injures his body, and perishes before his natural time; sighs and cares multiply; there is an increase of envy, hatred, and warfare for the purpose of taking what another possesses. The cause of all this is the circumstance that the ignorant considers physical enjoyment as an object to be sought for its own sake. God in His wisdom has therefore given us such commandments as would counteract that object, and prevent us altogether from directing our attention to it, and has debarred us from everything that leads only to excessive desire and lust. This is an important thing included in the objects of our Law. See how the Law commanded to slay a person from whose conduct it is evident that he will go too far in seeking the enjoyment of eating and drinking. I mean “the rebellious and stubborn son”; he is described as “a glutton and a drunkard” (Deut. 21:20). The Law commands to stone him and to remove him from society lest he grow up in this character, and kill many, and injure the condition of good men by his great lust.
ב וכן מכלל כונות התורה – הרכות, ושיהיה אדם נשמע לחבריו, ושלא יהיה קשה בלתי נשמע לחבריו, אך יהיה עושה רצון חבריו ועונה אותם ונשמע אליהם לחפצם ושב אל רצונם. כבר ידעת מצותו ית׳: ״ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד״, ״הסכת ושמע ישראל״, ״אם תאבו ושמעתם״; ונאמר במי שנשמע לקבל מה שצריך לקבלו: ״ושמענו ועשינו״ ונאמר בו על צד המשל ״משכני אחריך נרוצה״.
2 Politeness is another virtue promoted by the Law. Man shall listen to the words of his neighbour; he shall not be obstinate, but shall yield to the wish of his fellow-men, respond to their appeal, act according to their desire, and do what they like. Thus the Law commands, “Circumcise therefore the foreskin of your heart, and be no more stiff-necked” (Deut. 10:16); “Take heed and hearken” (ibid. 27:9). “If you be willing and obedient” (Isa. 1:19). Those who listen [to the words of others] and accept as much as is right are represented as saying, “We will hear and do” (Deut. 5:24), or in a figurative style, “Draw me, we will run after thee” (Song 1:4).
ג וכן מכונות התורה – הטהרה והקדושה – רצוני לומר: בזה הרחקת המשגל ולהשמר ממנו ולמעטו בכל אשר יוכל – כמו שאני עתיד לבאר. וכשצוה ית׳ לקדש האומה לקבל ה׳תורה׳ ואמר: ״וקדשתם היום ומחר״ – אמר ״אל תגשו אל אשה״ – הנה באר שה׳קדושה׳ היא הרחקת המשגל. כמו שבאר גם כן שהנחת שתית היין – ׳קדושה׳ באמרו ב׳נזיר׳: ״קדוש יהיה״. ולשון ״ספרא״, ״והתקדשתם והייתם קדושים״ – זו קדושת מצוות״. וכמו שקראה ה׳תורה׳ עשיית אלו המצות ׳קדושה וטהרה׳, כן קראה העברת אלו המצות ועשית הדברים המגונים – ׳טומאה׳ כמו שאבאר.
3 The Law is also intended to give its followers purity and holiness; by teaching them to suppress sensuality, to guard against it and to reduce it to a minimum, as will be explained by us. For when God commanded [Moses] to sanctify the people for the receiving of the Law, and said, “Sanctify them to-day and to-morrow” (Exod. 19:10), Moses [in obedience to this command] said to the people, “Come not at your wives” (ibid. ver. 15). Here it is clearly stated that sanctification consists in absence of sensuality. But abstinence from drinking wine is also called holiness; in reference to the Nazarite it is therefore said, “He shall be holy” (Num. 6:5). According to Siphra the words, “sanctify yourselves and be ye holy” (Lev. 20:7), refer to the sanctification effected by performing the divine commands. As the obedience to such precepts as have been mentioned above is called by the Law sanctification and purification, so is defilement applied to the transgression of these precepts and the performance of disgraceful acts, as will be shown.
ד אמנם נקוי הבגדים ורחיצת הגוף וניקוי הזיעה והלכלוכים הוא גם כן מכונות זאת התורה, אך אחר טהרת המעשים וטהרת הלב מן הדעות הטמאות והמדות הטמאות. אמנם, שיספיק לאדם ניקוי הנראה ברחיצה וטהרת הבגדים לבד עם רוב התאוה בתענוגים והשילוח במאכלים ובמשגל, הוא בתכלית הגנות – אמר ישעיה בזה ״המתקדשים והמטהרים אל הגנות אחר אחת בתוך אוכלי בשר החזיר וגו׳״ יאמר שהם יטהרו ויתקדשו במקומות המגולים והמפורסמים, ואחר כן יתיחדו בחדרים ותוך בתיהם במרים וחטאתם בהשתלחם לאכול האסורים ׳החזיר והשקץ והעכבר׳; ושמא הוא רומז באמרו: ׳אחר אחת בתוך׳ – להתיחד במשגל האסור. והעולה מן המאמר – שנגליהם מנוקים אבל בתוכם הם עם תאוותם והנאות גופותם. ואין זה כונת התורה. אבל הכונה הראשונה – למעט התאוה ולנקות הנגלה אחר ניקוי הנסתר – וכבר העיר שלמה על מי שיכוון אל רחיצת הגוף וטהרת הבגדים – והמעשים מלוכלכים והמדות רעות – אמר ״דור טהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ, דור מה רמו עיניו ועפעפיו ינשאו״. וכשתסתכל גם כן באלו הכונות אשר זכרנו בזה הפרק יתבארו לך סיבות מצוות רבות, היו סיבותיהם נסכלות קודם ידיעת אלו הכוונות – כמו שאבאר אחר זה.
4 Cleanliness in dress and body by washing and removing sweat and dirt is included among the various objects of the Law, but only if connected with purity of action, and with a heart free from low principles and bad habits. It would be extremely bad for man to content himself with a purity obtained by washing and cleanliness in dress, and to be at the same time voluptuous and unrestrained in food and lust. These are described by Isaiah as follows: “They that sanctify themselves and purify themselves in the gardens, but continue their sinful life, when they, are in the innermost [of their houses], eating swine’s flesh, and the abomination, and the mouse” (Isa. 66:17): that is to say, they purify and sanctify themselves outwardly as much as is exposed to the sight of the people, and when they are alone in their chambers and the inner parts of their houses, they continue their rebelliousness and disobedience, and indulge in partaking of forbidden food, such as [the flesh of] swine, worms, and mice. The prophet alludes perhaps in the phrase “behind one tree in the midst” to indulgence in forbidden lust. The sense of the passage is therefore this: They appear outwardly clean, but their heart is bent upon their desires and bodily enjoyments, and this is contrary to the spirit of the Law. For the chief object of the Law is to [teach man to] diminish his desires, and to cleanse his outer appearance after he has purified his heart. Those who wash their body and cleanse their garments whilst they remain dirty by bad actions and principles, are described by Solomon as “a generation that are pure in their own eyes, and yet are not washed from their filthiness; a generation, oh how lofty are their eyes!” etc. (Prov. 30:12-13). Consider well the principles which we mentioned in this chapter as the final causes of the Law: for there are many precepts, for which you will be unable to give a reason unless you possess a knowledge of these principles, as will be explained further on.
Previous ChapterNext Chapter