Guide for the Perplexed, Part 1 Chapter 40

Chapter 40

א ׳רוח׳ – שם משתתף. הוא שם האויר – כלומר: יסוד אחד מארבעה היסודות – ״ורוח אלהים מרחפת״.
1 Ruaḥ is a homonym, signifying “air,” that is, one of the four elements. Comp. “And the air of God moved” (Gen. 1:2).
ב והוא גם כן שם הרוח המנשבת: ״ורוח הקדים נשא את הארבה״, ״רוח ים״ – וזה הרבה.
2 It denotes also, “wind.” Comp. “And the east wind (ruaḥ) brought the locusts” (Exod. 10:13); “west wind” (ruaḥ) (ib. 19). In this sense the word occurs frequently.
ג והוא גם כן שם הרוח החיונית: ״רוח הולך ולא ישוב״, ״אשר בו רוח חיים״.
3 Next, it signifies “breath.” Comp. “A breath (ruaḥ) that passeth away, and does not come again” (Ps. 78:39); “wherein is the breath (ruaḥ) of life” (Gen. 7:15).
ד והוא גם כן שם הדבר הנשאר מן האדם אחר המות אשר לא ישיגהו ההפסד: ״והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה״.
4 It signifies also that which remains of man after his death, and is not subject to destruction. Comp. “And the spirit (ruaḥ) shall return unto God who gave it” (Eccles. 12:7).
ה והוא גם כן שם השפע השכלי האלהי אשר ישפיע על הנביאים ויתנבאו בו, כמו שנבאר לך בדברינו בנבואה, במה שראוי שיוזכר בזה המאמר: ״ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם״, ״ויהי כנוח עליהם הרוח״, ״רוח ה׳ דבר בי״ – וזה הרבה.
5 Another signification of this word is “the divine inspiration of the prophets whereby they prophesy”—as we shall explain, when speaking on prophecy, as far as it is opportune to discuss this subject in a treatise like this.—Comp. “And I will take of the spirit (ruaḥ) which is upon thee, and will put it upon them” (Num. 11:17); “And it came to pass, when the spirit (ruaḥ) rested upon them” (ib. 25); “The spirit (ruaḥ) of the Lord spake by me” (2 Sam. 23:2). The term is frequently used in this sense.
ו והוא גם כן שם הכונה והרצון: ״כל רוחו יוציא כסיל״ – כונתו ורצונו; וכמוהו ״ונבקה רוח מצרים בקרבו ועצתו אבלע״ – יאמר יתפרדו כונותיו והנהגתו תתעלם; וכמוהו ״מי תכן את רוח ה׳? ואיש עצתו יודיענו?״ – יאמר מי הוא אשר ידע סדר רצונו או ישיג הנהגתו למציאה איך היא, ויודיענו אותה? כמו שנבאר בפרקים יבאו בהנהגה.
6 The meaning of “intention,” “will,” is likewise contained in the word ruaḥ. Comp. “A fool uttereth all his spirit” (ruaḥ) (Prov. 29:11), i.e., his intention and will; “And the spirit (ruaḥ) of Egypt shall fail in the midst thereof, and I will destroy the counsel thereof” (Isa. 19:3), i.e., her intentions will be frustrated, and her plans will be obscured; “Who has comprehended the spirit (ruaḥ) of the Lord, or who is familiar with his counsel that he may tell us?” (Isa. 40:13), i.e., Who knows the order fixed by His will, or perceives the system of His Providence in the existing world, that he may tell us? as we shall explain in the chapters in which we shall speak on Providence.
ז והנה כל ׳רוח׳ מיוחס לאלוה הוא לפי הענין החמישי, וקצתו – לפי הענין האחרון אשר הוא הרצון כמו שבארנו – יפורש בכל מקום כפי מה שיורו עליו הדברים ההם.
7 Thus the Hebrew ruaḥ when used in reference to God, has generally the fifth signification: sometimes, however, as explained above, the last signification, viz., “will.” The meaning of the word in each individual case is therefore to be determined by the context.
Previous ChapterNext Chapter