Guide for the Perplexed, Part 1 Chapter 36

Chapter 36

א הנה אבאר לך בדברי בתארים, על אי זה צד יאמר כי האלוה ירצה לו הדבר הפלוני או יכעיסהו ויקציפהו – אשר בענין ההוא יאמר באישים מבני אדם, כי האלוה רצה אותם, או כעס עליהם או קצף. ואין זה הענין כונת זה הפרק, אבל כונתו – מה שאומר בו.
1 I SHALL explain to you, when speaking on the attributes of God, in what sense we can say that a particular thing pleases Him, or excites His anger and His wrath, and in reference to certain persons that God was pleased with them, was angry with them, or was in wrath against them. This is not the subject of the present chapter; I intend to explain in it what I am now going to say.
ב דע – שאתה כשתסתכל בכל ה׳תורה׳ ובכל ספרי הנביאים לא תמצא ׳לשון חרון אף׳ ולא ׳לשון כעס׳ ולא ׳לשון קנאה׳ אלא ב׳עבודה זרה׳ לבד; ולא תמצא שיקרא ׳אויב ה׳ או ׳צר׳ או ׳שונא׳ אלא ׳עובד עבודה זרה׳ לבד. אמר ״ועבדתם אלהים אחרים וכו׳ וחרה אף ה׳ בכם״, ״פן יחרה אף ה׳׳, ״להכעיסו במעשה ידיכם״, ״הם קנאוני בלא אל כיעסוני בהבליהם וכו׳״, ״כי אל קנא וכו׳״, ״מדוע הכעיסוני בפסיליהם״, ״מכעס בניו ובנותיו״, ״כי אש קדחה באפי״, ״נוקם ה׳ לצריו ונוטר הוא לאויביו״, ״ומשלם לשונאיו״, ״עד הורישו את אויביו״, ״אשר שנא ה׳ אלהיך״, ״כי כל תועבת ה׳ אשר שנא״ – וזה הרבה משיסופר, אלא כאשר תעבור על כל מה שיש מזה הענין בכל הספרים – תמצאהו.
2 You must know, that in examining the Law and the books of the Prophets, you will not find the expressions “burning anger,” “provocation,” or “jealousy” applied to God except in reference to idolatry; and that none but the idolater called “enemy,” “adversary,” or “hater of the Lord.” Comp. “And ye serve other gods,... and then the Lord’s wrath will be kindled against you” (Deut. 11:16, 17); “Lest the anger of the Lord thy God be kindled against thee.” etc. (ib. 6:15); “To provoke him to anger through the work of your hands” (ib. 31:29); “They have moved me to jealousy with that which is not God; they have provoked me to anger with their vanities” (ib. 32:21); “For the Lord thy God is a jealous God” (ib. 6:15); “Why have they provoked me to anger with their graven images, and with strange vanities?” (Jer. 8:19); “Because of the provoking of his sons and of his daughters” (Deut. 32:19); “For a fire is kindled in mine anger” (ib. 22); “The Lord will take vengeance on His adversaries, and he reserveth wrath for his enemies” (Nah. 1:2); “And repayeth them that hate Him” (Deut. 7:10); “Until He hath driven out His enemies from before Him” (Num. 32:2 1); “Which the Lord thy God hateth” (Deut. 16:22); “For every abomination to the Lord, which He hateth, have they done unto their gods” (ib. 12:31). Instances like these are innumerable; and if you examine all the examples met with in the holy writings, you will find that they confirm our view.
ג ואמנם עשו ספרי הנבואה זה החזוק הגדול להיות זה דעת בטל נתלה בו ית׳ – כלומר: עבודת ׳עבודה זרה׳. כי מי שיאמין שראובן עומד בעת אשר היה בו יושב – אין נטיתו מן האמת כנטית מי שיאמין שהאש תחת האויר או שהמים תחת הארץ או שהארץ שטוחה וכיוצא בזה. ואין נטית זה השני מן האמת כנטית מי שיאמין שהשמש מן האש או שהגלגל חצי כדור וכיוצא בו. ואין נטית זה השלישי מן האמת כנטית מי שהאמין שהמלאכים יאכלו וישתו וכיוצא בזה. ואין נטית זה הרביעי מן האמת כנטית מי שהאמין חיוב עבודת דבר זולת האלוה. שכל אשר תהיה הסכלות והכפירה נתלית בענין גדול – רצוני לומר: במי שיש לו מדרגה חזקה במציאה – היא יותר גדולה מהתלותה במי שיש לו מדרגה למטה ממנו. ורצוני לומר: בכפירה האמנת הדבר בחלוף מה שהוא; ורצוני לומר: בסכלות סכלות מה שאפשר ידיעתו – אין סכלות מי שסכל מדת מחודד האצטונה או סכל כדוריות השמש – כסכלות מי שסכל אם האלוה נמצא או אין לעולם אלוה; ולא כפירת מי שחשב מחודד האצטונה – חציה או שהשמש – עגולה – ככפירת מי שחשב שהאלוה יותר מאחד.
3 The Prophets in their writings laid special stress on this, because it concerns errors in reference to God, i.e., it concerns idolatry. For if any one believes that, e.g., Zaid is standing, while in fact he is sitting, he does not deviate from truth so much as one who believes that fire is under the air, or that water is under the earth, or that the earth is a plane, or things similar to these. The latter does not deviate so much from truth as one who believes that the sun consists of fire, or that the heavens form a hemisphere, and similar things: in the third instance the deviation from truth is less than the deviation of a man who believes that angels eat and drink, and the like. The latter again deviates less from truth than one who believes that something besides God is to be worshipped; for ignorance and error concerning a great thing, i.e., a thing which has a high position in the universe, are of greater importance than those which refer to a thing which occupies a lower place:—by “error” I mean the belief that a thing is different from what it really is: by “ignorance,” the want of knowledge respecting things the knowledge of which can be obtained. If a person does not know the measure of the cone, or the sphericity of the sun, it is not so important as not to know whether God exists, or whether the world exists without a God; and if a man assumes that the cone is half (of the cylinder), or that the sun is a circle, it is not so injurious as to believe that God is more than One.
ד ואתה יודע שכל מי שעובד ׳עבודה זרה׳ לא יעבדה על דעת שאין אלוה בלעדיה, ולא דמה מעולם כלל אדם מן העובדים, ולא ידמה מן הבאים שהצורה אשר יעשה מן המתכת או מן האבנים והעצים שהצורה ההיא היא אשר בראה השמים והארץ והיא תנהיגם; אבל אמנם יעבדוה על צד שהיא דמיון לדבר שהוא אמצעי בינם ובין האלוה ית׳ כמו שבאר ואמר: ״מי לא יראך מלך הגוים וכו׳״ ואמר: ״ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי וכו׳״ – רומז אל הסבה הראשונה אצלם. וכבר בארנו זה בחבורנו הגדול; וזה ממה שלא יחלוק בו אחד מבעלי תורתנו.
4 You must know that idolaters when worshipping idols do not believe that there is no God besides them: and no idolater ever did assume that any image made of metal, stone, or wood has created the heavens and the earth, and still governs them. Idolatry is founded on the idea that a particular form represents the agent between God and His creatures. This is plainly said in passages like the following: “Who would not fear thee, O king of nations?” (Jer. 10:7); “And in every place incense is offered unto my name” (Mal. 1:11); by “my name” allusion is made to the Being which is called by them [i.e., the idolaters] “the First Cause.” We have already explained this in our larger work (Mishneh Torah, I. On Idolatry, chap. i.), and none of our co-religionists can doubt it.
ה אלא שהכופרים ההם (עם היותם מאמינים מציאות האלוה) אחר שנתלית כפירתם בחוק שהוא לו ית׳ לבד – רצוני לומר: העבודה וההגדלה – כמו שאמר ״ועבדתם את ה׳ וכו׳״ בעבור שתתקים מציאותו באמונת ההמון וחשבו החוק ההוא לזולתו ויהיה זה מביא להעדר מציאותו ית׳ מהאמנת ההמון – כי לא ישיג ההמון אלא מעשה העבודות, לא עניניהם ולא אמיתת הנעבד בהם – חיבם הדבר ההוא המות, כמו שאמר הפסוק ״לא תחיה כל נשמה״ ובאר העילה והיא – הסרת הדעת הזה הבטל שלא יפסד בו זולתם, כמו שאמר ״למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות וכו׳״; וקראם ׳אויבים ושונאים וצרים׳ ואמר שהעושה זה ׳מקנא ומכעיס ומעלה חמה׳.
5 The infidels, however, though believing in the existence of the Creator, attack the exclusive prerogative of God, namely, the service and worship which was commanded, in order that the belief of the people in His existence should be firmly established, in the words, “And you shall serve the Lord,” etc. (Exod. 23:25). By transferring that prerogative to other beings, they cause the people, who only notice the rites, without comprehending their meaning or the true character of the being which is worshipped, to renounce their belief in the existence of God. They were therefore punished with death: comp. “Thou shalt save alive nothing that breatheth” (Deut. 20:16). The object of this commandment, as is distinctly stated, is to extirpate that false opinion, in order that other men should not be corrupted by it any more: in the words of the Bible “that they teach you not,” etc. (ib. is). They are called “enemies,” “foes,” “adversaries”; by worshipping idols they are said to provoke God to jealousy, anger, and wrath.
ו ואיך יהיה ענין מי שנתלית כפירתו בעצמו ית׳ והאמינו בחלוף מה שהוא – רצוני לומר: שלא יאמין מציאותו או יאמינהו שנים או יאמינהו גשם או יאמינהו בעל הפעליות, או ייחס לו איזה חסרון שיהיה – כי זה בלי ספק רע מ׳עובד עבודה זרה׳ על שהיא אמצעית או ׳מיטיבה׳ או ׳מרעה׳ לפי מחשבתו.
6 How great, then, must be the offence of him who has a wrong opinion of God Himself, and believes Him to be different from what He truly is, i.e., assumes that He does not exist, that He consists of two elements, that He is corporeal, that He is subject to external influence, or ascribes to Him any defect whatever. Such a person is undoubtedly worse than he who worships idols in the belief that they, as agents, can do good or evil.
ז ודע – שאתה כשתאמין הגשמה או ענין מעניני הגשם שאתה ׳מקנא ומכעיס וקודח אש חמה ושונא ואויב וצר׳ יותר קשה מ׳עובד עבודה זרה׳ במאוד. ואם יעלה בדעתך שמאמין ההגשמה יש לו התנצלות – בעבור שגדל עליה או לסכלותו וקוצר השגתו – כן ראוי שתאמין ב׳עובד עבודה זרה׳ שהוא לא יעבוד אלא לסכלות או מפני שגדל על זה – ׳מנהג אבותיהם בידיהם׳. ואם תאמר שפשוטי הכתובים ישליכום בזה הספק, כן תדע ש׳עובד עבודה זרה׳ אמנם הביאוהו לעבודתה דמיונים וציורים חסרים. אין התנצלות, אם כן, למי שלא יקבל מן המאמתים המעינים אם יהיה מקצר מן העיון, שאני לא אחשוב לכופר מי שלא יביא מופת על הרחקת הגשמות, אבל אחשוב לכופר מי שלא יאמין הרחקתה; וכל שכן במצוא פרוש אונקלוס ופרוש יונתן בן עוזיאל עליהם השלום ירחקו מן ההגשמה כל מה שאפשר. – וזאת היתה כונת זה הפרק.
7 Therefore bear in mind that by the belief in the corporeality or in anything connected with corporeality, you would provoke God to jealousy and wrath, kindle His fire and anger, become His foe, His enemy, and His adversary in a higher degree than by the worship of idols. If you think that there is an excuse for those who believe in the corporeality of God on the ground of their training, their ignorance or their defective comprehension, you must make the same concession to the worshippers of idols: their worship is due to ignorance, or to early training, “they continue in the custom of their fathers.” (TḄ. Ḥullin, 13a) You will perhaps say that the literal interpretation of the Bible causes men to fall into that doubt, but you must know that idolaters were likewise brought to their belief by false imaginations and ideas. There is no excuse whatever for those who, being unable to think for themselves, do not accept [the doctrine of the incorporeality of God] from the true philosophers. I do not consider those men as infidels who are unable to prove the incorporeality, but I hold those to be so Who do not believe it, especially when they see that Onkelos and Jonathan avoid [in reference to God] expressions implying corporeality as much as possible. This is all I intended to say in this chapter.
Previous ChapterNext Chapter