Eight Chapters Chapter 3

Chapter 3

א פרק שלישי - בחולי הנפש אמרו הקדמונים: יש לנפש בריאות וחולי, כמו שיש לגוף בריאות וחולי. ובריאות הנפש היא: שתהיה תכונתה ותכונת חלקיה - תכונות שתעשה בהן תדיר הטובות והפעולות הנאותות. וחליה הוא: שתהיה תכונתה ותכונת חלקיה - תכונות שתעשה בהן תדיר הרעות והפעולות המגונות. אמנם, בריאות הגוף וחליו - מלאכת הרפואות תחקור עליו. וכמו שחולי הגוף ידמו, להפסד הרגשותיהם, במה שהוא מר - שהוא מתוק, ובמה שהוא מתוק - שהוא מר. ויצירו הנאות - בצורת בלתי נאות. ותחזק תאותם ותרבה הנאתם בענינים שאין הנאה בהם כלל - לבריאים, ואפשר שיהיה בהם צער: כאכילת עפר ופחמים, והדברים העפוצים והחמוצים מאד, וכיוצא באלו מן המזונות אשר לא יתאוו להם הבריאים, אבל ימאסו אותם - כן חולי הנפשות, רצוני לומר: הרעים ובעלי מידות הרעות, ידמו במה שהוא רע, שהוא - טוב, ובמה שהוא טוב, שהוא - רע. והאדם הרע יתאוה לעולם הפלגות, אשר הן באמת רעות, וידמה בעבור חולי נפשו שהן טובות.
1 Concerning the Diseases of the Soul The ancients maintained that the soul, like the body, is subject to good health and illness. The soul’s healthful state is due to its condition, and that of its faculties, by which it constantly does what is right, and performs what is proper, while the illness of the soul is occasioned by its condition, and that of its faculties, which results in its constantly doing wrong, and performing actions that are improper. The science of medicine investigates the health of the body. Now, just as those, who are physically ill, imagine that, on account of their vitiated tastes, the sweet is bitter and the bitter is sweet—and likewise fancy the wholesome to be unwholesome—and just as their desire grows stronger, and their enjoyment increases for such things as dust, coal, very acidic and sour foods, and the like—which the healthy loathe and refuse, as they are not only not beneficial even to the healthy, but possibly harmful—so those whose souls are ill, that is the wicked and the morally perverted, imagine that the bad is good, and that the good is bad. The wicked man, moreover, continually longs for excesses which are really pernicious, but which, on account of the illness of his soul, he considers to be good.
ב וכמו שהחולים הגופניים, כשידעו חולים ולא ידעו מלאכת הרפואות, ישאלו הרופאים ויודיעום מה שצריך לעשותו, ויזהירום ממה שידמוהו ערב, והוא בהפך חולים. ויכריחום לקחת דברים הנמאסים והמרים עד שיבריאו גופותם, וישובו לבחור בטוב ולמאוס ברע - כן חולי הנפשות, צריך להם שישאלו החכמים שהם רופאי הנפשות ויזהירום מן הרעות ההן אשר יחשבו בהן שהן טובות, וירפאו אותם במלאכה אשר ירפאו בה מידות הנפש, אשר אזכרה בפרק שאחר זה.
2 Likewise, just as when people, unacquainted with the science of medicine, realize that they are sick, and consult a physician, who tells them what they must do, forbidding them to partake of that which they imagine beneficial, and prescribing for them things which are unpleasant and bitter, in order that their bodies may become healthy, and that they may again choose the good and spurn the bad, so those whose souls become ill should consult the sages, the moral physicians, who will advise them against indulging in those evils which they (the morally ill) think are good, so that they may be healed by that art of which I shall speak in the next chapter, and through which the moral qualities are restored to their normal condition.
ג אמנם, חולי הנפשות אשר לא ירגישו בחולים וידמו בו שהוא - בריאות, או שירגישו בו ולא יתרפאו - אחריתם, מה שתהיה אחרית החולה, כשימשך אחר הנאותיו ולא יתרפא, שהוא ימות בלי ספק. אבל המרגישים, והם נמשכים אחר הנאותיהם - אמרה בהן התורה האמיתית מספרת דבריהם: "כי בשרירות ליבי אלך, למען ספות הרוה את הצמאה" (דברים כט, יח). רצוני לומר: שהוא מכון לרוות צמאו והוא מוסיף לעצמו צמא. אך על שאינם מרגישים בדבר - אמר שלמה המלך, עליו השלום, עליהם: "דרך אויל ישר בעיניו, ושומע לעצה חכם" (משלי יב, טו). רצה לומר: שומע לעצת החכם - חכם, מפני שיודיענו הדרך שהוא ישר באמת, לא אשר יחשבהו הוא 'ישר'. ואמר: "יש דרך ישר לפני איש, ואחריתה דרכי מות" (שם יד, יב). ואמר עוד בחולי הנפשות האלה, בהיותם בלתי יודעים מהיזיקם ומה יועילם: "דרך רשעים כאפלה, לא ידעו במה יכשלו" (שם ד יט). אך מלאכת רפואת הנפשות היא, כמו שאספר בפרק הרביעי.
3 But, if he who is morally sick be not aware of his illness, imagining that he is well, or, being aware of it, does not seek a remedy, his end will be similar to that of one, who, suffering from bodily ailment, yet continuing to indulge himself, neglects to be cured, and who in consequence surely meets an untimely death. Those who know that they are in a diseased state, but nevertheless yield to their inordinate passions, are described in the truthful Law which quotes their own words, “Though I walk in the stubborness of my heart, in order that the indulgence of the passions may appease the thirst for them.” This means that, intending to quench the thirst, it is, on the contrary, intensifed. He who is ignorant of his illness is spoken of in many places by Solomon, who says, “The way of the fool is straight in his own eyes, but he who hearkeneth unto counsel is wise”. This means that he who listens to the counsel of the sage is wise, for the sage teaches him the way that is actually right, and not the one that he (the morally ill) erroneously considers to be such. Solomon also says, “There is many a way which seemeth even before a man; but its ends are ways unto death”. Again, in regard to these who are morally ill, in that they do not know what is injurious from that which is beneficial, he says, “The way of the wicked is like darkness; they do not know against what they stumble.” The art of healing the diseases of the soul will, however, form the subject-matter of the fourth chapter.
Previous ChapterNext Chapter